היורשים של המנוח מוחמד דאהר עוידאת ז"ל ואח' נ' מועצה מקומית מג'דל שמס

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבעת לעיון מחדש בצו מניעה זמני צו , אשר ניתן בתאריכים 16.10.2012 ו – 13.11.2012 , בהתאם להוראת סעיף 368 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

בתאריך 11.9.2012 הגישו התובעים , יורשיו של המנוח מוחמד דאהר עווידאת ז"ל (להלן :"המנוח") , בקשה במעמד צד אחד וכן גם תובענה למתן סעד הצהרתי המורה לנתבעת לסלק את ידה ממקרקעין ולהפסיק את העבודות המתבצעות על ידה במקרקעין בלתי מוסדרים אותם ירש המנוח מסבו - מקרקעין אשר שטחם כ – 6000 מ"ר הנמצאים באזור הכניסה הדרומית של הכפר מג'דל-שמס באזור הידוע בכינויו "אלבדיר" (להלן :"המקרקעין") .

בין השנים 1974 ועד לשנות התשעים עשתה הנתבעת שימוש במבנה גדול ששטחו כ - 364 מ"ר , אשר נבנה בשטח המקרקעין בשנת 1965 (להלן : "המבנה") , לצרכים ציבוריים ובכלל זאת כבית-משפט צבאי וכבית-ספר , אולם החל משנות התשעים ננטש המבנה ולא נעשה בו כל שימוש בפועל. במהלך שנת 1994 אושרה תוכנית "תמ"א 6009" במסגרתה שונה הייעוד של המקרקעין מקרקע פרטית לקרקע לצורכי ציבור .

במהלך שנת 2009 נתגבשה במסגרת ועד הווקף של הנתבעת יוזמה להקים בשטח המקרקעין מבנים לצרכי ציבור תושבי הנתבעת ולפיכך, ביקשו לערוך עם התובעים הסכם "חילופי שטחים" כאשר בתמורה לחלקה זו תינתן להם חלקת מקרקעין חלופית . לטענת התובעים, במהלך התנהלות המו"מ עם הנתבעת פלשו נציגי הווקף של הנתבעת אל תוך שטח המקרקעין והרסו את המבנה . במהלך שנת 2012 החלה הנתבעת לבצע בשטח המקרקעין עבודות בנייה לצורך בניית גן ציבורי , אולם חדלה בה מביצוע העבודות לאחר שהתובעים פנו אל אנשי הווקף וכן גם אל משטרת ישראל , ברם בשלב מאוחר יותר עובר להגשת הבקשה דנן המשיכה בביצוע עבודות הבנייה בתוך שטח המקרקעין .

לשיטת התובעים , פסיקת בתי המשפט קבעה ברבות השנים כי חרף שינוי ייעוד המקרקעין מקרקע פרטית לקרקע המיועדת לצורכי ציבור הרי שבפועל כל עוד לא הושלם הליך הפקעת המקרקעין במלואו , אין לנתבעת זכויות קנייניות במקרקעין ומכאן , הינה מנועה מלבצע את העבודות המתבצעות על ידה בשטח המקרקעין וכי הינה מחויבת לשפות את התובעים בגין דמי השימוש בשטח המקרקעין.

בתגובה לבקשה ציינה הנתבעת, כי העבודות אשר התבצעו בשטח המקרקעין השביחו את המקרקעין מאחר ובפועל המקום היה נטוש ומוזנח במשך שנים רבות , וכי עבודות הבנייה והריסת המבנה נעשו בתיאום עם משרד הפנים וכן עם אנשי הווקף של הנתבעת לאחר שנים רבות שבהן שימש המבנה לצורכי ציבור . עוד מדגישה הנתבעת , כי התובעים פנו לביהמ"ש בחוסר ניקיון כפיים תוך הסתרת עובדות מהותיות מבית-המשפט , ובפרט הסכמתם של יורשי המנוח לוותר על זכויותיהם הקנייניות במקרקעין לפני למעלה מארבעים שנה . הנתבעת אף צירפה לתגובתה אסמכתא לכך שבתאריך 24.6.2009 אישרה הועדה המקומית לתו"ב "מעלה חרמון" לנתבעת להרוס את המבנה בשל מסוכנותו – עבודות אשר נמשכו במשך פרק זמן של חודש ימים במהלך שנת 2010. עוד מציינת הנתבעת בתגובתה , כי התובע 3 אף שיבש את העבודות אותן ביצעה התובעת במקום ולאחר מכן אף שוחרר בערובה לאחר שהנתבעת הגישה כנגדו תלונה במשטרת ישראל . עוד גורסת הנתבעת כי עבודות פיתוח הגן הציבורי התבצעו לאחר שניתן אישור להקמת מבנה "טיפת חלב" , מה גם שהשטח נשוא מחלוקת זו ממקום בתוך שטח מקרקעין נרחב כולל בחובו מבנים רבים המשמשים לצורכי ציבור ובכלל זאת גני ילדים, בית-ספר יסודי ומגרש כדורגל .

בתאריך 10.10.12 הועברה הבקשה לטיפולו של מותב זה, אשר הורה על קיום דיון בבקשה ביום 16.10.2012. במהלך הדיון בביהמ"ש מיום 16.10.2012 קבע ביהמ"ש, כי הנתבעת תוכל לבצע בשטח המקרקעין עבודות הטעונות השלמה בלבד, וכי הנתבעת תהיה מנועה מלבצע בשטח המקרקעין עבודות נטיעת ושתילת צמחייה, וכן גם עבודות חיבור תשתיות מים וחשמל . בתאריך 30.10.2012 התקיים בביהמ"ש דיון נוסף שבסיומו נקבע על ידי ביהמ"ש . כי ההחלטה מיום 16.10.2012 תיוותר על מכונה עד למתן החלטה אחרת, וכי בתוך 30 יום ינסו הצדדים להגיע להסדר מוסכם ולא יינתן פס"ד על יסוד טיעוני הצדדים.

בתאריך 5.11.2012 הגישו התובעים בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בנימוק, כי חרף החלטת ביהמ"ש מיום 10.10.2012 עשתה הנתבעת דין לעצמה והמשיכה בביצוע עבודות בנייה בשטח המקרקעין הכוללות בחובן סלילת כבישים ורחבות וכן גם ביצוע עבודות ריצוף . עוד נטען , כי הנתבעת המשיכה והתעלמה מפניותי בכתב ובע"פ מצד התובעים לחדול מלבצע את עבודות הבנייה הללו . בתאריך 13.11.2012 התקיים דיון נוסף בביהמ"ש שבסופו הוחלט כי הנתבעת , תוכל להשלים את עבודות הריצוף אך ורק במקום המצולם בתמונה אשר הוגשה לעיון ביהמ"ש (ראה : מוצג במ/1) .

בתגובה לבקשה ציינה הנתבעת, כי העבודות אשר התבצעו במקרקעין נעשו בהתאם להחלטת ביהמ"ש וכי לא בוצעו על ידה עבודות המנוגדות לרוח החלטת ביהמ"ש , וכי כלל העבודות אשר התבצעו על ידה מהוות עבודות השלמה לעבודות , אשר התבצעו טרם הדיון בביהמ"ש מיום 16.10.2012. עוד ציינה הנתבעת, בתגובתה כי היה הכרח להשלים את העבודות מאחר ואי השלמתן היוותה סכנה לגופם ולשלומם של קטינים העוברים בסמוך לשטח הגן הציבורי הסמוך לגן הציבורי אשר נבנה במקום .

בתאריך 14.12.2012 הודיעו ב"כ הצדדים לביהמ"ש, כי לא הגיעו להסדר ביחס למחלוקת אשר נתגלעה ביניהם. בתאריך 14.4.2013 פנה ב"כ הנתבעת אל ביהמ"ש בבקשה להקדים את מועד הדיון אשר נקבע לחודש יוני 2013 ולקיים דיון דחוף בביהמ"ש בנימוק כי הותרת הצו על מכונו עלולה לגרום לנתבעת להפסד כספי ניכר של מאות אלפי שקלים הן בשל העובדה שהשתילים והעצים אותם הזמינה הנתבעת ניתנים לשתילה רק עד לסוף חודש אפריל 2013, וכן גם בשל התכנות רבה לכך שהקבלן המבצע יבטל את הסכם ההתקשרות החוזי עם הנתבעת – דבר אשר עלול לפגוע בקטינים המתהלכים לתומם במקום .

במהלך הדיון בביהמ"ש ביום 22.4.2013 הבהיר ב"כ התובעים כי הנתבעת ממשיכה לבצע עבודות בנייה בשטח המקרקעין בניגוד להחלטת ביהמ"ש וכי הבקשה אותה הגישו התובעים, איננה נתמכת בשום אסמכתאות שהן ומכאן שיש לדחותה או לחילופין להשית על הנתבעת הוצאות משפט בגין ביצוע העבודות .

דיון והכרעה :

סמכותו של בית המשפט לשוב ולהיזקק להחלטה בבקשה לצו מניעה זמני, בבחינת "עיון מחדש" באותה החלטה, קבועה בתקנה 368 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אשר הובאה לעיל. על-פי ההלכה הפסוקה עיון מחדש בסעד זמני שניתן ייעשה רק במקום בו חל שינוי בנסיבות לאחר מתן הצו , ובמקרים נדירים גם בהעדרו . לעניין זה יפים קביעותיו של ביהמ"ש העליון בעניין , כפי שנפסק רע"א 909/07 ברכה ניסנוב נ' ראובן שבתאי ואח' מיום 16.11.08: "כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין. לפיכך, הערכאה שנתנה את ההחלטה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002), ותקנה 368 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד-1984). הדבר נכון הן כאשר השתנו הנסיבות והן במקרה הנדיר בו השתכנע בית המשפט שנתן החלטה מוטעית (ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, נה(3) 537 (2002)". עם זאת, המקרים שבהם יתערב בית המשפט בהחלטת ביניים שנתן, ללא שינוי בנסיבות ובאי התקיימותם של טעמים מיוחדים המצדיקים זאת , הם נדירים ביותר ובית המשפט לא ייתן ידו לשימוש לרעה בהליך החריג של עיון חוזר (ראה : אורי גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה עשירית, 2009 , עמ' 534) .

בענייננו, הנתבעת הגישה לבית-המשפט בקשה לקונית ביותר , מבלי שצורף לה תצהיר התומך בה , מבלי שצורפו לבקשה שום אסמכתאות התומכות בה ובלא שום פירוט מינימאלי הכרחי (כגון : שם החברה הקבלנית , התכתבות עם החברה הקבלנית , תצהיר מטעם הממונה על ביצוע עבודות הגינון וכו') ומבלי שפורטו הנסיבות החדשות שבגינן יש מקום לבחון את הבקשה פעם נוספת .

באשר לבקשה לביזיון ביהמ"ש, מובהר, כי ככל שהחלטת ביהמ"ש מיום 13.11.12 לא תקוים ככתבה וכלשונה, אזי, הנתבעת תישא בהוצאות בסך 3,000 ₪, בסך 1,000 ₪ בכל יום בו תתבצע העבודה מעבר לאמור באותה החלטה וזאת לאחר שיוכח כי אכן בוצעה עבודה כזאת .

אשר על כן , הבקשה נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בלא כל קשר לתוצאות פסה"ד בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק . המזכירות תקבע מועד דיון נוסף בהתאם ליומן ביהמ"ש.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: